<h1>ראבי"ה סימן אלף י"ד</h1>
<h2>דף פה:</h2>
פרק חזקת הבתים (ב"ב מ"א ע"א) תנן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר אינו חזקה שמכרתה וכו'. וכגון שלמערער יש עדים שהיתה של אבותיו. אבל אם לא היה לו עידי אבות, וזה טוען אינה שלי ולא אחזירנה לך אם לא תביא עדים שהיא שלך, היה מדמה אבא מרי הרב דין זה להא דאמרינן בירושלמי במסכת' קידושין (פ"ג ה"ז) אהא דתנן [קדשתי וכו' ואמרינן ומודה רב אסי באומרת] נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיך שאינו נאמן כי אם ליתן וטעמא משום דאין אדם חוטא ולא לו הא לאו הכי אינו נאמן, וגרסינן בירושלמי אמר מכרתי ואיני יודע למי מכרתי ובא אחר ואמר אני לקחתי אינו נאמן, משמע סתם שאינו יודע נמי אם זה המערער [לא] קנאה, דומיא דהך דמייתי לה עלה שאינה יודעת כלל למי נתקדשה, שאם היה ברי לה שלא נתקדשה לזה שאומר קידשתיך, אמאי אמרינן בגמרא נאמן ליתן גט. והכי נמי כשאומר לא אמר לי אדם דבר מעולם הוי כאילו אינו יודע אם שלך היא או לאו. ולא דמי להך דאמרינן בחזקת הבתים (ל"ה ע"ב) גבי זה אומר של אבותיי וזה אומר של אבותיי אמרי נהרדעי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו, דהתם יש שנים המערערים לפנינו. וה"ר משה ב"ר יואל היה מביא ראייה מדאמרינן בפרק הכותב (כתו' פ"ה ע"ב) ההוא דאפקיד כסא דכספא וכו', ומאידך דאפקיד שב מרגנייתא וכו' עד ידענא ביה בר' מייאשא דלא אמיד ועוד קא יהיב סימנא. פירוש כיון דידעינן דלא אמיד ברי לן דלאו דידיה הוא, מאי איכא לספוקי דילמא דאינש אחרינא הוה ליה כאבידה ומהדרינן ליה בסימנא. שהרי אפילו אם יש לו עדים ששלו היה דילמא אבוהון זבניה מיניה וטענינן ליתמי. ובפרק האשה בתרא ביבמות (קט"ו ע"ב) צריך לפרש גבי שומשמי מאי סימנא אית ליה דאמר כן וכן הויין, כלומר מה מועיל הסימן הזה, איתרמויי איתרמי, אי נמי היה תחילה בידו ושוב לקחו. ומיהו סימן הוי דקיימא לן בפרק אלו מציאות (כ"ג ע"ב) דמידה ומשקל ומניין הוי סימן. מכל מקום שמעינן מהני תרי עובדי דדווקא משום דיהיב סימן לא חיישינן לאינש אחרינא, הא לאו הכי אע"ג דטעין טענת בריא והמוחזק שמא ומודה שאינה שלו דהא לא אמיד, אפ"ה לא מפקינן מיניה דלמא אינש אחרינא הוא. אבי העזרי.
